רקע 10 אריל שרון

אריאל שרון נולד בכפר מל"ל ב-1928, למד בתיכון בתל אביב והצטרף להגנה ב-1945. ב-1947 שירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות היה מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני ונפצע בקרב על לטרון.

בשנים 1952–1953 למד היסטוריה ומדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתוך כך התמנה למפקד היחידה 101, שהוקמה לשם ביצוע פעולות תגמול עקב התקפות ה"פדאיון". היחידה התמזגה עם גדוד צנחנים בפיקודו של שרון, וגדוד זה המשיך בפעילות מעבר לקווי האויב.

ב-1956 התמנה שרון למפקד חטיבת הצנחנים ולחם במבצע קדש. בשל קרב במצר המיתלה, שנפלו בו חללים רבים ונראה לרבים מיותר, הוטחה נגדו ביקורת חריפה והתעוררו חילוקי דעות קשים בינו לבין הרמטכ"ל, משה דיין. בשל כך יצא בשלהי 1957 לקורס לפיקוד ומטה במכללה צבאית בבריטניה, והרמטכ"לים חיים לסקוב וצבי צור הקפיאו את קידומו בצה"ל.

עם מינויו של יצחק רבין לרמטכ"ל ב-1964 התקדמה הקריירה של שרון בצה"ל: רבין מינה אותו לראש מטה פיקוד הצפון, וכעבור שנתיים – לראש מחלקת ההדרכה בצה"ל, בדרגת אלוף. במלחמת ששת הימים היה שרון מפקד אוגדת שריון וזכה לתהילה על קרבות שניהל באום כתף ובאבו עגיילה. ב-1969 מונה לאלוף פיקוד הדרום, ובתפקידו זה פעל לביצורו של קו בר-לב ונטל חלק פעיל במלחמת ההתשה.

אחרי שנכנסה לתוקפה הפסקת האש לאורך תעלת סואץ באוגוסט 1970, ובמשך כל שנת 1971, התרכז שרון בחיסול תאי מחבלים ברצועת עזה ובפינוי הבדואים מצפון סיני, פעולה שעליה ננזף על ידי הרמטכ"ל.

ביוני 1973 פרש מהצבא והתמודד בבחירות לכנסת כחבר המפלגה הליברלית. במלחמת יום הכיפורים הוחזר לשירות פעיל כמפקד אוגדת שריון וצלח עם אנשיו את תעלת סואץ. כבעבר, זכה לביקורת נוקבת מצד אחד, בשל סירובו למלא פקודות שניתנו לו, ולהערכה על כישוריו כמפקד וכטקטיקן מצד אחר.

בדצמבר 1973 נבחר שרון לכנסת השמינית, אולם בדצמבר 1974 התפטר מהכנסת וקיבל מינוי חירום בצה"ל. מיוני 1975 עד מרס 1976 כיהן כיועץ מיוחד לראש הממשלה רבין. בשנת 1976 הקים את מפלגת שלומציון, שזכתה לשני מושבים בכנסת התשיעית (1977), והתמזגה בתנועת החרות. בממשלה שהקים מנחם בגין ביוני 1977 התמנה שרון לשר החקלאות וליושב-ראש ועדת השרים להתיישבות. בתוקף תפקידיו אלו קרא להקמת רשת צפופה של יישובים יהודיים ביהודה ושומרון, כערובה לאי-החזרת שטחים אלה לריבונות ערבית. בתקופה זו נחשב שרון לפטרונו של גוש אמונים.

לאחר הבחירות לכנסת העשירית (1981) מונה לתפקיד שר הביטחון . בינואר 1982 השלים המטכ"ל, לבקשת שרון, תוכנית שבוצעה בתוך כמה חודשים במבצע שלום הגליל. מטרותיה, כפי שהוגדרו על ידי שרון, היו שחרור יישובי הצפון מהתקפות טרור, חיסול המחבלים בביירות, הקמת ממשלה חוקית בלבנון שתחתום על חוזה שלום עם ישראל והרחקת הסורים מאזור ביירות.

שרון היה מעורב אישית בכל שלבי מבצע שלום הגליל, שהחל ב-6 ביוני, ולטענת מבקריו היו מקרים שבהם העלים מראש הממשלה מידע על מהלכיו או דיווח לו עליהם לאחר מעשה. ב-16 בספטמבר, ימים אחדים לאחר רצח נשיאה הנבחר של לבנון באשיר ג'מאייל, נכנסו כוחות הפלנגות של הנוצרים למחנות הפליטים סברה ושתילה כדי לחפש מחבלים, וטבחו בפלסטינים. כמה מאות פליטים נהרגו. בעקבות האירועים הוקמה ועדת כָהן, ועדת חקירה לעניין הטבח. בפברואר 1983 פרסמה הוועדה את המלצותיה ובהן ההמלצה כי על שרון להתפטר מתפקידו כשר הביטחון. שרון התפטר מתפקידו זה אך נשאר בממשלה כשר בלי תיק.

באפריל 1982 ניהל שרון את פעולת הפינוי הבעייתית מפתחת רפיח, חרף התנגדותם של אנשי גוש אמונים.

לאחר הבחירות לכנסת ה-11 (1984) מונה שרון לשר התעשייה והמסחר בממשלת האחדות הלאומית, ובתפקיד זה המשיך לפתח את תוכניתו להתיישבות יהודית ביהודה ושומרון. שרון עמד בראש ה"חישוקאים" בליכוד, שביקשו להכשיל את היוזמה לקיים בחירות בשטחים, שהתקבלה בממשלה.

לאחר שהממשלה נפלה ב-15 במרס, בעקבות הצבעה על הצעת אי-אמון ("התרגיל המסריח"), התמנה שרון לשר הבינוי והשיכון בממשלה שהקים יצחק שמיר ביוני. בתפקידו זה האיץ את ההתיישבות בשטחים, סייע לעמותות פרטיות שעסקו ברכישת בתים בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים והיה אחראי לרכישת עשרות אלפי קרוונים ולתנופת בנייה עבור העולים שהחלו להגיע מברית המועצות ב-1989.

שרון לא התמודד על ראשות הליכוד מול בנימין נתניהו בפברואר 1993. לאחר הבחירות לכנסת ה-14 (1996), כשהציג נתניהו את ממשלתו בפני הכנסת, לא נמנה שרון עם שריו, אך בעקבות לחצים של דוד לוי ושרים אחרים, הוקם עבורו משרד חדש בעל עוצמה רבה – משרד התשתיות הלאומיות. בתפקידו זה הכין שרון תוכנית לעיבוי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. בסוף הקדנציה, לאחר התפטרותו של דוד לוי ממשרד החוץ כיהן שרון כשר החוץ.

בעקבות ההפסד לאהוד ברק, בבחירות שהתקיימו בשנת 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד. בבחירות לראשות הליכוד, שהתקיימו בספטמבר 1999, נבחר שרון ליושב-ראש הליכוד. בכנסת ה-15 כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון. בביקורו המתוקשר בהר הבית, ב-28 בספטמבר 2000, הכריז ש"לכל יהודי זכות לבקר בהר הבית". לאחר הביקור פרץ גל מהומות אלימות בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה, וכן בקרב אזרחי ישראל הערבים. גל זה פתח למעשה את אינתיפאדת אל-אקצה.

בבחירות שהתקיימו בפברואר 2001 התמודד שרון על ראשות הממשלה וזכה לניצחון סוחף על אהוד ברק. שרון הקים ממשלת אחדות רחבה, שהיו חברות בה מפלגת העבודה-מימד, כל המפלגות הדתיות, מפלגות הימין ומפלגת עם אחד. אחד ממעשיו הראשונים של שרון בתפקיד ראש הממשלה היה ביטול הבחירה הישירה לראש הממשלה, שלדעתו הובילה לריסוק שתי המפלגות הגדולות ולא הביאה ליציבות הפוליטית המיוחלת. בשיתוף עם שר הביטחון בנימין בן-אליעזר פעל נמרצות לדכא את האינתיפאדה השנייה, שהאמתלה לפריצתה הייתה עלייתו להר הבית. במרס 2002 פתח צה"ל במבצע חומת מגן, והוחלט שלא לאפשר ליושב-ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת לצאת ממתחם המוקטעה ברמאללה.

על רקע ההידרדרות במצב הכלכלי של ישראל ופרישת מפלגת העבודה מהממשלה בנובמבר 2002, התקיימו בחירות מוקדמות לכנסת ה-16 בסוף ינואר 2003. בבחירות אלו זכה הליכוד בהנהגתו ב-‎38 מנדטים. לאחר הבחירות הקים שרון ממשלה עם שינוי, עם מפלגות הימין ועם המפלגות הדתיות פרט לש"ס. שרון נתן לשר האוצר בנימין נתניהו גיבוי מלא בפעולות שנקט להבראת המשק. הוא גם אישר לשר הביטחון שאול מופז להתחיל בבניית גדר ההפרדה, כאחת הדרכים להקשות על הפלסטינים לנקוט פעולות טרור נגד ישראל.

בסוף שנת 2003, לאחר שהגיע למסקנה שאין בצד הפלסטיני מנהיג שאפשר לנהל עמו משא ומתן, החליט שרון לנקוט מדיניות חד-צדדית של התנתקות מרצועת עזה, ובכלל זה פירוק כל היישובים הישראליים בה ויישובים אחדים בצפון השומרון. בליכוד, כרבע מכלל חברי הסיעה הצביעו בכנסת נגד מדיניותו של שרון. רוב חברי הממשלה מהימין התפטרו מהממשלה לפני ההתנתקות, ושינוי פרשה מהממשלה בסוף שנת ‎2004. בינואר 2005 הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה וכך נמנעו בחירות מוקדמות. תכנון ההתנתקות ויישומה במהלך אוגוסט 2005 גרמו למתח רב גם בקרב הציבור בישראל. לאחר בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה בנובמבר 2005 והחלטתו להוציא את סיעת העבודה מהממשלה, ועקב הניסיון המתמשך של ה"מורדים" בליכוד להקשות על שרון את ניהול הממשלה ולגרום להחלפתו בתפקיד יושב-ראש המפלגה, הכריז שרון ב-‎21 בנובמבר כי הוא פורש מהליכוד ומקים סיעה ומפלגה חדשה – קדימה.

למפלגה החדשה הצטרפו מיד 13 חברים נוספים מסיעת הליכוד, שלושה חברים מסיעת העבודה-מימד, ובהם שמעון פרס, וכמה חברים מסיעות אחרות. הבחירות לכנסת ה-17 נקבעו למרס 2006.

בדצמבר 2005 לקה שרון באירוע מוחי קל. כעבור כמה ימים חזר לעבודה, באישור רופאיו. בינואר 2006 לקה בשבץ מוחי קשה. בשמונה השנים האחרונות לחייו היה אריאל שרון שקוע בתרדמת ומאושפז בבית החולים הדסה בירושלים ולאחר מכן בבית החולים על שם שיבא בתל השומר. ביום שבת, 12 בינואר 2014, הלך לעולמו. הוא נקבר בחוות שקמים שבה התגורר משנת 1972.

https://main.knesset.gov.il/about/commemoration/pages/sharon.aspx