רקע 08 יצחק שמיר

יצחק שמיר נולד בי"ד בחשוון תרע"ו, 15 באוקטובר 1915, ברוז'ינוי ברוסיה. בנערותו למד בבית ספר תיכון עברי בביאליסטוק והיה חבר בתנועת הנוער בית"ר. הוא החל בלימודי משפטים בוורשה, אך בשנת 1935, בטרם השלים את לימודיו, עלה לארץ ישראל ונרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1937 הצטרף לאצ"ל, ארגון צבאי לאומי מייסודה של תנועת בית"ר, אך בעקבות הפילוג שחל בארגון בשנת 1940, פרש ממנו עם חברים נוספים והצטרף ללח"י, לוחמי חירות ישראל.

בדצמבר 1941 נעצר על ידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר מזרעה שבעכו. באוגוסט ​1942 הצליח​ להימלט מן המעצר. מפקד לח"י אברהם (יאיר) שטרן נרצח​ על ידי הבריטים בפברואר 1942, ויצחק שמיר, לאחר שנמלט מבית המעצר, עסק בשיקום התנועה ובהקמתה מחדש תחת הנהגתם של נתן ילין-מור, ד"ר ישראל אלדד ושלו עצמו. ​בשנת 1944 נשא את שרה לוי (לימים שולמית), שאותה פגש בעת מאסרו במחנה המעצר. שולמית עלתה ארצה בשנת 1941 מבולגריה, ונכלאה בשל היותה עולה בלתי לגאלית.

בשנת 1946 נעצר שמיר בשנית והוגלה לאריתריאה שבאפריקה. הוא ברח משם כעבור שלושה חודשים ומצא את דרכו למושבה הצרפתית ג'יבוטי, ושם קיבל זכות מקלט מממשלת צרפת. הוא שב לישראל דרך פריז כמה ימים לאחר קום המדינה, במאי 1948.

מקום המדינה ועד שנת 1955 עסק שמיר בעסקי מסחר. בשנים 1955–1965 שירת בתפקיד בכיר במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. לאחר שירותו במוסד שב לפעילות מסחרית, ובמקביל סייע במאבק למען העלאת יהודי ברית המועצות ארצה. בשנת 1970 הצטרף לתנועת חרות בהנהגת מנחם בגין ונבחר להנהלתה. הוא ניהל את מחלקת העלייה של התנועה, ואחר כך את מחלקת הארגון שלה. בשנת 1975 נבחר ליושב-ראש הנהלת חרות.

שמיר כיהן כחבר הכנסת מהכנסת השמינית עד הכנסת השלוש-עשרה. בכנסת השמינית, בשנת 1973, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לביקורת המדינה. עם כינוס הכנסת התשיעית ביוני 1977 מונה ליושב-ראש הכנסת, והיה הראשון שכיהן בתפקיד זה מטעם סיעת הליכוד. הוא היה היושב-ראש גם בזמן ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל. שמיר היה מנאמני ארץ ישראל השלמה, ולא ראה בעין יפה את הסכם השלום עם מצרים, שכלל נסיגה מחצי האי סיני. בשל כך נמנע בהצבעה על הסכמי קמפ דייוויד, ונמנע גם בהצבעה על אישור הסכם השלום עצמו, שנערכה במרץ 1979.

לאחר התפטרות משה דיין מהממשלה במרץ 1980, התמנה שמיר לשר החוץ במקומו. הוא היה שר החוץ גם בממשלתו השנייה של מנחם בגין בכנסת העשירית. כשר החוץ פעל להידוק הקשרים עם כמה מדינות באפריקה וניסה להשיג הסכם שלום עם ממשלת לבנון, לחזק את הקשרים עם מדינות הגוש הסובייטי ועוד. בעקבות התפטרותו של מנחם בגין מראשות הממשלה, נבחר שמיר באוקטובר 1983 לראשות הממשלה והוסיף לכהן גם כשר החוץ.

לאחר הבחירות לכנסת ה-11 בשנת 1984, קרא שמיר להקמת ממשלת אחדות לאומית. את הממשלה הקים שמעון פרס בספטמבר 1984, ושמיר כיהן בה כממלא מקום ראש הממשלה וכשר החוץ. באוקטובר 1986 התחלפו שני האישים בתפקידיהם, לפי הסכם הרוטציה, ושמיר חזר לכהן כראש הממשלה. בתקופה זו פעל רבות למען ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה ולמען העלייה מברית המועצות.

במרץ 1987 נבחר רשמית ליושב-ראש תנועת חרות. לאחר הבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988 הוא היה יכול להקים ממשלה צרה בראשות הליכוד, אך העדיף להקים ממשלת אחדות לאומית. בממשלה זו ניהל את מדיניות ישראל בתקופת מלחמת המפרץ, שבמהלכה נורו טילים על ערי ישראל. שמיר הבליג על ירי הטילים כדי לא לסכן את שלמות קואליציית המדינות בראשות ארצות הברית שלחמה בסדאם חוסיין, ומדיניות זו זכתה להערכה רבה מצד ארצות הברית.

בתחילת שנת 1989 עיבד שמיר, עם שר הביטחון יצחק רבין, יוזמת שלום בת ארבעה פרקים, שקראה בין השאר לקיום בחירות בגדה המערבית וברצועת עזה. מטרת היוזמה הייתה להביא לבחירת הנהגה פלסטינית מקומית שעימה תוכל ישראל לנהל משא ומתן ולהגיע להסדר, אולם בשל התנגדות גוברת והולכת ליוזמה בקרב חברי הכנסת מן הליכוד, הקשיח את עמדתו. על רקע יוזמה זו, במרץ 1990 פרשה מפלגת העבודה מן הממשלה והפילה אותה בהצבעת אי-אמון. לאחר מאמץ כושל של שמעון פרס להקים ממשלה, הקים שמיר ממשלה צרה בראשותו.

ההחלטה של שמיר להשתתף בוועידת השלום במדריד, שהתקיימה בחסות ממשלות ארצות הברית וברית המועצות בשנת 1991, ופתיחת השיחות הדו-צדדיות עם סוריה, לבנון ומשלחת ירדנית-פלסטינית, הביאו לפרישה מהממשלה של שלוש משותפותיו הקואליציוניות – התחייה, צומת ומולדת – ולהחלטה להקדים את הבחירות.

בבחירות לכנסת ה-13 מפלגת הליכוד הפסידה. ב-25 במרץ 1993 נבחר בנימין נתניהו בפריימריז לראשות הליכוד.

שמיר לא התמודד בבחירות לכנסת ה-14 שהתקיימו בשנת 1996. הוא התנגד באופן תקיף להצהרת העקרונות שחתמה ישראל עם אש"ף, הביע את מורת רוחו מכך שהממשלה בראשות נתניהו המשיכה ביישום הסכמי אוסלו, וביקר אותה בחריפות בעקבות החתימה על הסכם חברון.

יצחק שמיר נפטר בי' בתמוז תשע"ב, 30 ביוני 2012, ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

https://main.knesset.gov.il/about/commemoration/pages/shamir.aspx